מה לומר, חברים, סדנאות זה לא הקטע שלי. לפני מאתיים שנה הייתי בסדנה אחת בשם "לחזור הביתה אל עצמך", והיה נהדר. אבל מצד שני, איך לא? זו הייתה סדנה לפי תורתה של לואיז היי האגדית. אחרי זו, כל שאר הסדנאות שניסיתי לכתוב עליהן - היו שוות לתחת, אם לנקוט לשון איפוק חריפה.
לא אשכח סדנה אחת שבה כולם ישבו במעגל ואמרו מה הם מבקשים. דברים שאני יודעת לבטח שאין צורך להתפלל עבורם, רק לעשות, והם קורים. בתום כל משאלה כל חברי המעגל היו מאחלים למבקש בשיא הרצינות שמשאלתו תתגשם. וככה מאחד לאחד, עד שמישהו ביקש שיפסיק לו כאב השיניים. והקבוצה - אוסף של פוצים בטלנים "חשבנים חיוביים" שסברו שאם רק יחשבו מספיק חזק עם הקלוואסה, סכומי כסף יתחילו להשתנע לחשבון הבנק שלהם בלי לעבוד - איחלו לו בשיא הרצינות שכאב השיניים שלו ייפסק. ופה לא יכולתי יותר. מפוצצת מצחוק, שאלתי את האידיוט אם חוץ מתמיכה אנרגטית מהקבוצה, עלה בדעתו גם לבקר אצל רופא השיניים.
והייתה עוד סדנה, בעניין ניהול זמן, וכמעט הלכתי אליה, עד שנוכחתי שהבוגרים מציינים ביומן שלהם ביום ראשון מהשעה ארבע עד חמש סעיף בשם "ספונטני" - ואני נשבעת לכם שזה נכון.
וכמובן-כמובן יש תעשיית הסדנאות המפורסמת ההיא, שמחתימה את הבן-אדם על מסמך משפטי דרקוני, שלא מרשה לצייץ מה קורה בסדנה.
ולמה לי? הרי אני מתפרנסת מלגמור מהר, ואז לרוץ ולספר לחבר'ה. וכך הלאה וכך הלאה, צורעס.
אבל דווקא בגלל האלרגיה הזו שלי לסדנאות ולטרחנים שדדי ה'צומי' (שבדרך הטבע, תמיד יש מינימום אחד כזה בכל סדנה) כשאני כבר מוצאת אחת טובה, היא טובה באמת.
וכזו היא סדנת 'עוצמת הרכות'. מפתחת השיטה היא טובי בראונינג, וספר בשם זה (מומלץ ביותר כמתנה אידיאלית לכל מי שאתם אוהבים) עם כל הלמה והאיך, יצא בהוצאת מודן.
על שתי העובדות הבסיסיות האלה - שאיפה שיש חיים יש תנועה, ושאחוז ענק מגופנו הוא מים - נבנה רעיון ריפוי עמוק ואפקטיבי לגוף ולנפש, אבל דרך הגוף.
וזה הולך ככה: הבנאדם שוכב (בבגדים נוחים) על מיטת עיסוי, והמטפל (להלן 'המפעים' מלשון פעימת לב) מנענע אותו בנענועים עדינים ביותר בקצב פעימות לב תינוק. מהנעימות המטורפת של התהליך כל הגוף הופך לקציצת ג'לי, וככה כל נוזלי הגוף מגיעים דרך הנענועים הייחודיים האלה (שיש כ-150 צורות ואחיזות שלהם) לכל תא ותא בגוף.
לכאורה, גם ריקוד או התעמלות היו מביאים את נוזלי הגוף לכל תא ותא רק מעצם התנועות, אבל זה לא ככה. כי כששוכבים באופן פאסיבי, אין תא אחד של שריר קשיח, ולכן אין תא של התנגדות. הרעיון הוא שכוח תמיד מצמיח כוח נגדי, לכן רק פעולה עדינה-עדינה ורכה להפליא לא תעורר התנגדות, ומכאן עוצמת הנפץ של פעולתה. והיפה הוא שהמטפל המנענע, 'המפעים' וגם קציצת הג'לי המוטרפת מעונג (שהייתה פעם בנאדם עם רצון משלו) ששוכבת כעת על המיטה וחווה שמפניה וסחרחורת נעימה בראש (להלן 'המופעם'), מקבלים את הטיפול בו-זמנית.
ואיך זה קורה? פשוט. אמנם מנענעים את המטופל עם הידיים בלבד, אבל התנועה מגיעה מכל הגוף של המטפל שמתנענע בקצב שהוא מנענע.
אגב, כל מה שצריך (חוץ מהכשרה פיזית בשיטה) זה מיטת מסאז' מתקפלת ומתכווננת (לא משהו שמחירו בשמיים), שגובהה הנכון לטיפול, זה צריך להיות 10 ס"מ מעל מפרק הירך-אגן המטפל. כל גובה אחר גורם מאמץ וכאבי גב.
היופי שבשיטה הוא שבכל פעם מגלים רבדים חדשים של תגליות אצלך ואצל הזולת, שכן, לדברי טובי בראונינג, "אתה חי בדיוק כמו שאתה מפעים ומופעם".
אני לא מעיזה לייצר ציפיות גדולות מדי, אבל ראיינתי אנשים שמכורים לעונג הזה, ואצל כולם חוזרות ונשנות העדויות על ריפוי מערכות יחסים במשפחה (כי מספיק שאחד במשפחה ילמד לעשות את זה, ואפשר להפעים גם את הילדודס וגם את בן/בת הזוג). עדויות על שחרור חסימות וטראומות ברכות. עדויות על בריאות שמשתפרת (אבל חס ושלום, לא במקום פנייה לרופא, ראו הוזהרתם!!!), כי זה מעורר את הנוזלים החיסוניים, שמשמנים את המפרקים ומשיבים לגוף את הנעורים. עדויות על כלי נהדר להבנת הגופנפש ולהתחברות עם מקור פנימי של שלווה, שמחת חיים ועוצמה.
ומה השורה התחתונה, מבחינתי? שהנענועים האלה הם כיף שלא יתואר!! אין לי מושג איך לא גיליתי את זה קודם. ודרך אגב, אם אני גם הופכת דרכם לבלונדינית בת 16 עם עיניים כחולות - זה רק צ'ופר. ותחשבי, יפתי, איזה כלי פצצה את מקבלת לידיים לענג את הבחור שלך. וכן, יוסקה, אותו חוק גם לך. למה מה, החתיכות נדבקות אליך כמו זבובים, שאתה כבר לא זקוק לשום יתרון בחיים?
סדנה בת יומיים מלמדת את רזי השיטה לשימוש ביתי. ויש, כמובן, גם סדנאות המשך למטפלים ולמטפלים בכירים.
דף הבית
