שיתוף של תלמידה שנה א' בקורס להכשרת מטפלים
אהובות ומבורכות,
כהמשך לשיח שהתעורר בשיעור האחרון, אני מעלה את השאלה:
האם זכור למישהי מכן מתי יצאה משיעור על תיקון המידות כל כך נפעמת, מלאה ב"אהבת לרעך", ו"מצווה גדולה להיות בשמחה, וזה לא נשאר ברמת הססמאות?!
למרות שעוצמת הרכות הוא לא שיעור תורה, הוא מקרב אותנו אליה, הוא מאפשר לנו להתחבר לתורה, ממקום פנימי של הנשמה.
בדורות קודמים לא היה צורך "בתיווך", אבל בימינו ימים של ירידת הדורות כל כך חזקה, מאפשרים לנו לגעת בקדושה באמצעות צינורות נמוכים יותר, אבל צינורות של אמת, שמעבירים לנו את האמת ברמה שלנו, שנוכל להתחבר וליישם.
כמו שטובי בראונינג אומרת "אמת ועוד אמת שווה אמת".
מעבר לכך, המסגרת של "עוצמת הרכות" המורכבת מגוונים שונים בחברה היהודית, מזמנת לנו את האפשרות לראות, להכיר ולאהוב את הטוב שבכל אחד.
בימינו כשהמציאות בשטח די מצערת, זו ההזדמנות שלנו להתחיל את התיקון הכל כך מתבקש, שימשיך להדהד במעגלים נוספים ברמה של החברה והלאום .
אוהבת,
רחל
שיתוף של משתתפת בקורס של 12 מפגשים
ה' אדר א' תשע"ד 5.2.14
אני עכשיו בחולשה גופנית גדולה ויכול להיות שאבכה כשאספר לכן אבל עכשיו אני בוכה המון ולא יכולה להפסיק. קראתי את תובנת החיים האישית של טובי במחלתה: לבחור בחיים ממש עד הסוף, או רק לחלק מהם ??!!(פרק 7 בספר עוצמת הרכות)
לקראת סוף הקטע פרצתי בבכי עם תובנה שכל החיים חייתי בהרס עצמי ולמה לא בחרתי בחיים??!
אני רועדת מעצמת הגילוי. הלא אני בעצמי יצרתי את ההתנגדות לקבלת אהבה וכל טוב. ידעתי בידיעה שכלית שהטוב בא מלמעלה שלם ובלי תנאי, אבל הכל היה בשכל – בראש ועכשיו זה ירד ללב, מקום הרגשות, הבכי, השמחה וכל השאר.
..."דבר אינו חסר לנו. כל אשר אנו זקוקים לו נמצא בתוכנו. האם נעיז לחדול מן הפחד ולהתגבר על פיתוי ההרס שבו? המסקנה הבלתי מודעת כי בטוח יותר לרצות את שאין לנו מאשר להשיג את שאנחנו רוצים. בטוח יותר לשאוף מאשר להגיע.
אני בעצם לא מוכנה לקבל את שפע הטוב. לא מוכנה לקבל את הדפוס הזה ששונה כ"כ ממה שגדלנו.
השאלה היא גם – האם נחיה חיי אנוש בריאים ומאוזנים מעבר לריצה המטורפת שאינה מותירה מקום ללב או הישגים במחיר נשמתנו. אין ספור תנאים שממיתים את חיותנו אומחויבות לחיים חיוניים ומלאים כאן ועכשיו בתוך נס החיים, בלי תנאים !" (מתוך הספר "עוצמת הרכות")
בזמנו, לפני 37 שנים, כשהכרתי את האמת המוחלטת של מציאות הקב"ה, באותה שניה פרצתי בקריאה – זו אמת, זו אמת ! ופרצתי בבכי. יותר לא היתה דרך אחורנית אבל אז זה היה בראשי ולא בליבי.
סוף סוף ירד האסימון!
אני מרגישה שאני בדרך לחיבור הראש עם הלב שכ"כ הרבה שנים אני מתפללת עליו ומייחלת לו.
עובדה – אני בוכה ומתוך שמחה: על הגילוי, על הכיף שבחיים, על האפשרויות שנפתחות ועל עתיד ורוד וחי.
ועל הכל תודה, תודה לריבון עולמים שגלגל אותי בגלגול "מוזר", כאילו לא ברור... עד שהגעתי לכאן.
תודה !
מכתב של תלמידה חסידת חב"ד בהצטרפותה למסלול הכשרת המטפלים
בס"ד התשס"ז, אייר – חודש הרפואה (ראשי תיבות של חודש אייר אני השם(יי)רופאך)
לכבוד עוצמת הרכות
לענת ולטובי תחי'
ברצוני להודות לכן מקרב ליבי על ההזדמנות שנתתן לי להצטרף אל האתגר לשינוי העולם שלקחתן על עצמכן ובאתן לקראתי מתוך רגישות עמוקה למקומי וליכולתי, ואני בטוחה שרק טוב יצא מזה לכל המערכת. אעשה כמיטב יכולתי להועיל ולקדם את המטרות המשותפות לנו בשיפור איכות החיים הרוחנית, הנפשית, לקראת הגאולה השלמה המובטחת לנו, בדרך הטבע ממש, כדברי חז"ל, ומכאן להבראת העולם בגשמיות, שכם אחד כולנו יחד, באהבה.
בתודה – שוב – ת. ה.
נ.ב.הרבי מליובאויטש מדבר על הדור הזה, שהדרך לליבו בדרכי נועם בלבד. ורואים שזהו דבר בעיתו, בפשטותו ובהיותו מובן מאליו, ככל עניין גאוני בפשטותו, שהגיע זמנו.
דף הבית
